"שני דברים יפילו את נתניהו, אנשים מובטלים שאין להם כסף, וארונות. בארונות הכוונה היא לגופות שחוזרות בארונות ממלחמות. אז גופות, היו לנו באמת עד כאן ומקווה שלא יהיו יותר. אבל אבטלה אין, האמת שהיא שרוב הציבור עובד", מסביר עיתונאי דה-מרקר, לשעבר עורך העיתון והאתר וכיום הפרשן הכלכלי סמי פרץ.
פרץ, שנולד וגדל בדימונה, לא ממש עונה לסט-האסוציאציות הראשון שעולה כשחושבים על העיתון, שנהנה (או סובל) מגישה ניאו-ליברלית וקפיטליסטית מובהקת. הוא נולד וגדל בדימונה (בהמשך גם מסתכן בניבוי תוצאות הבחירות בפריפריה), החל את דרכו (בגיל 12) בכלל ככתב ספורט ברשת "ידיעות תקשורת", ובהמשך הצטרף ל"הארץ" ככתב ביטוח ובנקאות. משם הדרך לעריכת הכלכלה (תחילה ב"הארץ") ולהקמת דה-מרקר (לצד גיא רולניק ומירב ארלוזרוב) הייתה סלולה. בהמשך שימש פרץ כאמור גם כעורכו הראשי של העיתון היומי, עד שפינה את כיסאו לפני שנים אחדות, מאז הוא משמש כפרשן בכיר לכלכלה פוליטית ומגיש תוכנית בנושא בגל"צ.
בשיחה בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות, המשודר גם בערוץ וואלה+, פרץ מתייחס לטענה שעיתונו שם את הפוקוס על יחסי ההון-שלטון בזמן שכוחות אנטי-דמוקרטיים ומשיחיים קבעו יותר מהם איך תיראה פה המציאות, מבקר את המגזר העסקי שמגלה מעורבות נמוכה במתרחש, מסביר שה-7 באוקטובר לא קרה בגלל מחסור במשאבים ומנסה להשיב לשאלה איך זה שאין מיליארדרים משמאל שקונים ערוצי טלוויזיה. וגם, מעז להתנבא שהפעם זה סופי - נתניהו לא יהיה ראש הממשלה הבא.
חלק מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.
אני רוצה להתחיל דווקא מבקבוק התבערה שהושלך בשבוע שעבר על ביתו של דודי ורטהיים המחזיק בקשת 12. היינו רגילים שיש מתקפות על עיתונאים, ופתאום אנחנו רואים שזה עלה קומה לבעלי השליטה. מה זה אומר בעצם?
"קודם כל, בעיניי זה חמור באותה מידה, אם זה מכוון לעיתונאים או לבעלי כלי תקשורת או לעורכים או לכל מי שנמצא בשוק התקשורת. חמור לזרוק בקבוק תבערה על בית של מישהו, זה ברור. אני לא הייתי ער, אני מודה, שחדשות 12 נמצאים תחת איזה הסתה, אולי בגלל שאני עובד בקבוצת הארץ וכלפי קבוצת הארץ הרבה מאוד שנים קיימת הסתה מהסוג הזה...".
הכול יחסי, אתה אומר.
"כן, מסיתים ועושים חרמות ומה לא, הרבה מאוד שנים, אנחנו מורגלים, אז אני חושב שהאוזן שלי לא הייתה רגישה לעובדה שגם הם מאוימים. באופן כללי, אנחנו נמצאים באווירה ציבורית מאוד מאוד קשה ומאד רעילה כבר כמה שנים טובות, עם הרבה מאוד הסתה, הרבה מאוד אלימות באוויר.
"חשבתי על זה שאנחנו היום נגיד 10 מיליון ישראלים, יש פה עוד 5 מיליון פלסטינים, בעוד 20 שנה יהיו פה עוד 20 ובעוד 30 שנה 25 מיליון אנשים, והטמפרטורה תהיה יותר גבוהה, כי מה לעשות, כדור הארץ מתחמם. כל המתח הזה, כל האווירה האגרסיבית הזאת, בעצם רק תלך ותחריף.
"לכן, אני חושב שזה דבר שצריך להתעורר אליו, להבין אותו, אם אני הייתי מנכ"ל או עורך בחדשות 12, הייתי מבטל באותו יום את רוקדים עם כוכבים או את אחת התוכניות ומקדיש שעה לאותם אנשים שמסיתים כלפי חדשות 12 וכלפי עיתונאים בכלל, ומפנה לזה מבט".
הם הקדישו כמה פינות לכתבים שלהם שדיברו על ההסתה, אבל אני רוצה לשאול אותך על התרומה שלהם עצמם למצב. באותו שבוע הם ראיינו באולפן את חבר הכנסת צבי סוכות, מיד אחרי שהוא פרץ לבסיס הצבאי בשדה תימן.
"לי אין ספק שלתקשורת יש תרומה ואחריות על העניין הזה. אני דווקא רוצה ללכת לעניין של בן גביר, כל הזמן באים בטענות לנתניהו שהוא הכשיר אותו וכשהוא הכניס אותו ושהפך אותו ללגיטימי, אני חושב שהוא עשה את זה רק אחרי שכלי תקשורת הפכו אותו לאורח קבוע בתוכניות אקטואליה, כל התוכניות, גם בטלוויזיה, גם ברדיו, הוא היה בעצם האיש הנוח הזה שמגיע ראשון לכל זירת פיגוע, נותן את הסינק הנכון, את האינסרט הנכון ואף אחד לא יכול לוותר על זה, כי צריך לשדר ולהביא משהו למערכת. והכשל פה, של שוק התקשורת, זה לא שהם שידרו את זה, אלא שאלה של מינונים.
"הייתה תקופה, נדמה לי שבדקו את זה, שכמות האזכורים, ההופעות, של בן גביר, הגיעה למקום השלישי או הרביעי, וזה עוד הרבה לפני שהוא היה חבר כנסת, כלומר, כשהוא היה ממועמד שרץ לכנסת - נדמה לי שהוא קיבל אז 17,000 קולות, אפילו חצי מנדט - אבל בכמות ההופעות הוא היה לא רחוק מנתניהו, וזה כבר חוסר פרופורציה. אני חושב שפה העיתונות, התקשורת, חוטאת בתפקידה, בזה שהיא נותנת אובר-חשיפה על הדבר הזה, היא מתמכרת לזה וככה לדעתי היא פשוט בנתה אותו".
אפרופו "מובילי המשק והכלכלה", חלקם גם השתתף באופן פעיל ותרם כסף למחאה נגד ההפיכה המשטרית. אבל הם נזכרו רק כשזה הגיע לפתח ביתם והתחיל לפגוע להם בכיס, בכמה המצב פה מתדרדר. יש פה ציניות.
"לא, אני לא בטוח שזה פוגע להם בכיס, אני מסתכל על הבנקים - רווחיות אדירה, אני מסתכל על חברות הביטוח - רווחיות אדירה, רשתות המזון - רווחיות אדירה, תעשיות ביטחוניות - ודאי. הרבה מאוד חברות, בסופו של דבר, נמצאות במצב לא רע בכלל. אני לא חושב שמה שהטריד אותם זה שפוגע להם בכיס, אני חושב שמאוד הטריד אותם שהחברה הזו נקרעת ומתפרקת וזה מחלחל גם למקומות עבודה, רבים מהם רוצים להיות בצד הנכון של ההיסטוריה אז הם משמיעים את דעתם, אבל הם עושים את זה לדעתי במינונים נמוכים מדי.
"הסיבה לזה היא שהם מאוד תלויים פה ברגולציה מקומית וחקיקה, הם מאוד תלויים בלקוחות שהם לקוחות מקומיים והם מאוד תלויים גם במשקיעים מקומיים, בעצם כל האקו-סיסטם שלהם הוא מקומי, זו הסיבה שאתה שומע הרבה יותר את ההיי-טקסטים, כי אצלם הכסף מחו"ל, הלקוחות מחו"ל והממשק שלהם לרגולציה פה הוא מאוד מאוד נמוך, הם לא צריכים בעצם מהשלטון כמעט כלום ולכן הם מרגישים הרבה יותר נוח להשמיע את דעתם.
"החבר'ה שהם שחקנים מקומיים, הממשק שלהם פה הוא מאוד מאוד גדול, אבל אתה יודע מה? אני חושב שאם תיקח את כל הכסף שתרמו פה בעניין של המחאה נגד ההפיכה משטרית, אתה לא תגיע לסכומים ששלדון אדלסון אחד השקיע בישראל היום לטובת נתניהו במשך הרבה מאוד שנים".
"עם המלט ובלי המלט, בלווטניק יכול לחיות טוב מאוד"
זה מתחבר לסיפור של חדשות 13. אתם פרסמתם בדה מרקר על הקשר לכאורה בין היטלי המלט שהוטלו, ומעלים את שווי החברה של בעלי רשת 13 בלווטניק, לבין הקידום של המנכ"לית הטריה יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שנידון עכשיו בבג"ץ. תנסה להסביר לי אותו במילים פשוטות. מה בעצם קרה פה?
"אתה יודע מה? אני מסתכל, לדעתי בפורבס האחרון, העריכו את השווי של בלווטניק ב-35 מיליארד דולר, תוציא את המלט מכל הסיפור הזה, אני באמת לא מבין למה הוא צריך להיות פה עם ערוץ טלוויזיה? מה זה נותן לו? ואני לא מאמין שהוא קנה ערוץ טלוויזיה כדי לשמור על הרווחיות במלט".
זה מעניין, כי העיתון שלך פרסם את הידיעה הזו בשער. מה בעצם ההבדל בין בלווטניק לאלוביץ' בתיק 4,000?
"יש הבדל גדול בין בלווטניק לבין אלוביץ'. אלוביץ', כשהוא קנה את וואלה, הוא לקח הלוואה מאוד מאוד גדולה והוא היה מאוד תלוי ברגולציה. בזק (לשעבר בעלת השליטה בוואלה ד.ו.), בעצם כל שוק התקשורת, הוא מוטה רגולציה מתחילתו ועד סופו. כל החלטה שלטונית שאתה עושה בשוק התקשורת שווה הרבה מאוד כסף והוא גם היה ממונף, הוא היה חייב להחזיר אשראי לבנקים ושם רמת הלחץ הייתה מאוד מאוד כבדה וכנראה נתניהו זיהה את זה ועבד על העניין הזה.
"בלווטניק, עם המלט ובלי המלט, יכול לחיות טוב מאוד, הוא יכול עם ערוץ 13 ובלי ערוץ 13 לחיות טוב מאוד. ואז נשאלת השאלה, אז למה הוא עשה את זה? למה הוא קנה את ערוץ 13? ואני חושב שהוא עשה את זה יותר בקטע של צעצוע של עשירים, הוא לא השקיע בערוץ 13 כדי לשפר את הרווחיות שלו בתחום המלט.
"יצא לי להיפגש עם לא מעט אנשי עסקים שראיתי שהם אוהבים את הכוח הזה. יש איזה מיליארדר שעובר לי בראש שאני יודע, שאפילו פעם נתניהו התארח בווילה שלו באיזשהו מקום והוא פשוט אוהב את העובדה שהוא יכול להתקשר לראש הממשלה ושראש הממשלה צריך ממנו משהו. אני לא חושב שזה קשור לרווחיות במקרה של אותו מיליארדר, להרבה מאוד אנשים אחרים, כן. זה קשור לעסקים והם רוצים לשמור על העסקים שלהם. אנחנו מכירים כמובן את כל הפרוטוקולים של תיקי 2000 ותיק 4000, שם אתה רואה את הקשר בין הטבות, בין מצב העסק ובין סיקור ושם זה באמת מאוד מאוד בעייתי. לגבי בלווטניק, אני פשוט לא מכיר אותו אישית, אני באמת תוהה למה הוא היה צריך את זה".
אם אין לו אינטרס ישיר, השאלה המתבקשת היא, למה גם כשזה מתחיל לעשות לו נזק ושמו מוזכר בעיתונות הבינלאומית בגלל הסיפור הזה, הוא לא מוכר. לפי הדיווחים יש לו הצעה על השולחן. למה זה לא קורה?
"אני לא יודע למה זה לא קורה, קודם כל, אני חייב לשבח את החבר'ה של ערוץ 13, אני חושב שהם עושים מאבק הירואי, אגב, דעתי לא נוחה מזה שבסופו של דבר בית-המשפט יבוא ויגיד מי יכול להיות עורך ומי לא יכול להיות עורך, אבל כל הטענות האלה כלפי מערכת המשפט, משפטיזציה וכל דבר הולכים לבג"ץ וכו' - זה קשור למציאות הזו, שבה שמים מישהי שהיא פוליטיקאית, שאין לה רקע כעורכת, בתפקיד כזה. היא אולי לא ביביסטית קלאסית, אבל על סמך שיחות שנחשפו היא מישהי שאתה אומר, בואנה, איתה אפשר להסתדר.
"אני חושב שצריך לעשות זום-אאוט על הסיפור הזה, כלומר, יוליה היא חלק מסיפור הרבה יותר רחב, שבעצם אנחנו מתמודדים איתו כבר כמה שנים טובות. אני הייתי מסמן את קו פרשת המים בסיפור של חקירות נתניהו, כלומר, החקירות של נתניהו באמת הראו את העניין הזה של קשר בין מו"לים, בין בעלי כלי תקשורת או בין ראש ממשלה והפגינו באמת את כל הבעייתיות של הדבר הזה.
"תוסיף לשם את מה שקרה ברביעי בינואר 2023, השקת, מה שיריב לוין כינה 'השלב הראשון ברפורמה המשפטית'. אנחנו נמצאים בסביבה שבה אתה כל הזמן צריך לעמוד על המשמר, אנחנו הולכים לישון עם נעליים בגלל הניסיון הזה לפגוע בחופש העיתונות, בגלל העולם הזה של יחסי הון-שלטון, של ניסיון לפגוע בדמוקרטיה, בשומרי הסף, בהרבה מאוד גופים שאמורים לשמור על אינטרסים ציבוריים.
"יש עכשיו שלוש רשויות שמאוד מאוימות על ידי השרים שלהם: ניר ברקת נגד יו"ר רשות התחרות, הוא רוצה להעיף אותה, סמוטריץ' וגפני נגד רשות שוק ההון, בעיקר גפני, פחות סמוטריץ', רוצים להגביל את צעדיו, דודי אמסלם נגד רשות החברות, רוצה להגביל את צעדיה.
"לכן אני חושב שכשאנשים של חדשות 13 יוצאים למאבק הזה, אז הם מסתכלים, אני מניח, על כל הרוחב של הגזרה ומבינים שיש פה תופעה של ניסיונות להחלשת הדמוקרטיה, ניסיון לצבור יותר כוח לשם כוח של הממשלה, יותר משילות לשם משילות. העניין הוא שאתה רואה בפועל שיוצאים דברים אחרים, ככל שהממשלה צוברת יותר כוח, מדינת ישראל נחלשת, ורואים את זה. דירוג האשראי שלה יורד ובהאג שופטים אותה, כלומר, יש פה איזה מאבק פנימי שהוא באמת מחליש את ישראל, הוא אולי מחזק את הממשלה לרגע מסוים, אבל אם אנחנו לא נתעורר כציבור ואם אנחנו לא נתעורר כעובדים, כאנשים שנמצאים בכל מיני מערכות שהתפקיד שלהן לרסן את השלטון - אז אנחנו באמת נהיה בסוף עובדים של כל מיני פוליטרוקים".
"14 לא המציא את השיטה, כולם משחקים עם השלטון"
הנה ערוץ שלא יבוא בטענות בנושא הזה - עכשיו 14. מדובר בערוץ שתומך ומזוהה עם המסרים של השלטון, ובהתאמה הוא מקבל הטבות רגולטוריות. אבל צריך לומר ביושר, שגם הערוצים המסחריים, קשת ורשת קיבלו בעבר עשרות מיליונים, אם לא מאות, הטבות ומחיקת חובות וכן הלאה מהמדינה. 14 לא המציאו את השיטה.
"לא, הם לא המציאו את השיטה, אני חושב שהשלטון תמיד מנהל מערכת יחסים עם ערוצי הטלוויזיה, הברודקאסט, בלי קשר אגב, אם יש שם יותר ימנים, יותר שמאלנים, יותר ביביסטים, פחות ביביסטים, זה פחות עניין אותו. השלטון רוצה כל הזמן להחזיק את העסק הזה קצר, כדי שהם ירגישו שהם חייבים לו, שהם כל הזמן ירגישו שהם צריכים ממנו משהו, ואז הוא משחק עם החוטים האלה כדי לקבל פחות או יותר את מה שהוא רוצה. רואים את השיח הזה, את הדיאלוג הזה, בשיחות של נוני עם נתניהו בתיק 2000, בתיק 4000, והשיחות האלה נעשות כמובן מול כל כלי התקשורת.
"אין ספק שערוץ 14 הוא ערוץ שבאמת אוהב את השלטון, מעריץ את השלטון, מכבד את השלטון. ערוצים 10, 12 ו-13 וכו', הם היו פחות, נגיד, מעריצי השלטון, אבל הם שיחקו את המשחק הזה עם השלטון. ואתה יודע, ראיתי בזמנו, הייתה תקופה, אני חושב שבזמן ממשלת בנט-לפיד, ששלמה קרעי היה חבר כנסת מן המניין, והוא היה מקבל בקשת 12 איזה מין פינה כזאת, נדמה לי עם מירב בן ארי, כאילו אחד מהקואליציה, אחד מהאופוזיציה.
"היו מעלים אותם לאיזה שיח בענייני היום וכו' ואז אחרי שהוא קיבל הרבה מאוד זמן מסך הוא נהיה שר התקשורת והתחיל לתת להם בראש. ואני זוכר שאמרתי, 'וואלה, אתם קצת בניתם אותו, אתם קצת בניתם את הדבר הזה ותראו איך זה גדל'".
בסדר, העיתון שלך נתן במשך שנים מקום לגדי טאוב ונוה דרומי, ביביסטים מובהקים שאותם אתם גידלתם.
"אלו לא אנשים שהיו על המסלול של פוליטיקה ואני אומר, 'בואנה, שלח לחמך כי יום אחד הוא יהיה שר והוא ייתן לי רגולציות והטבות'. לדעתי זה היה דווקא בקטע של בואו נגוון את עמודי הדעות, בוא ניתן גם לאנשים שחושבים אחרת להתבטא פה".
למה לשמאל אין קהל
תגיד, למה בעצם אין מיליארדרים משמאל ששמים כסף על טלוויזיה. אולי פשוט אין לזה קהל?
"יכול להיות, שאנחנו נמצאים בשוק שבו, אם ניקח את מה שאמר אלכס גלעדי על מסעודה משדרות, יכול להיות שהעניין הזה של לרבוץ מול טלוויזיה, הוא יותר עניין עממי מאשר עניין אליטיסטי, זאת אומרת, אנשים, נגיד אליטות, פחות מוכנות לשבת ערבים שלמים מול האח הגדול או ערוץ אחר, ויכול להיות שאין מודל כזה שבו אתה אומר, אני אפנה רק לקהל הפרמיום של הפרמיום.
"אנחנו נמצאים בתקופה, לדעתי גם בארץ וגם בעולם, שבה כוח המשיכה של תכנים, מסרים, פופוליסטים, הוא הרבה יותר גדול מאשר של תכנים מורכבים ושל דברים מצד אחד ומצד שני. לפני כמה שנים, לא אשכח, שפנתה אליי מפיקה בגל"צ ורצתה להעלות אותי לשידור, שאגיד את דעתי על איזו רפורמה כלכלית. אז בתחקיר שלפני היא שואלת אותי מה דעתי ומה הולך לומר. אמרתי לה, תראי, מצד אחד ככה וככה וככה ומצד שני... אז היא אומרת לי לא, לא, לא, יש לנו כבר מישהו לצד השני, כלומר, לשים מישהו פה ומישהו פה ולהפגיש להם את הראשים".
בוא נדבר קצת על דה מרקר ועל התפיסה הכללית של העיתון, אני חושב שכמעט מאז היווסדו. התפיסה רולניקית, נקרא לזה, שהעיתון הולך במשך שנים לאורה, שמניחה שהפוליטיקה הארצית פחות חשובה שהכוחות האמיתיים שמניעים את המהלכים החברתיים הם אלו הכלכליים, והנמצאים בקשר שבין ההון-שלטון-עיתון.
"זו שאלה טובה, אני חושב שבדה מרקר המומחיות שלנו הייתה לזהות מוקדי כוח חזקים מדי שפוגעים פה בכל מיני דברים. יכולים לפגוע בזכויות המיעוט בחברה בורסאית כלשהי, או בחלוקת העושר לצורך העניין, יותר מיסוי, פחות מיסוי, באיך אתה מחלק את התקציב וכולי וברכוזיות של כוח, נגיד גם בתאגידי ענק וכו'. בדברים האלה התמקדנו. עיתון האם שלנו 'הארץ', עושה עבודה רבת שנים, בנושא הפוליטי".
אבל יש לכם אובדן רלוונטיות. בתקופת המחאה החברתית הייתם כוח מאוד מדרבן והיא הייתה מזוהה עם כל האג'נדה הרשמית שלכם כמעט, ואז מגיעה המהפכה המשטרית, ואחריה מתקפת חמאס, ואנחנו מגלים שבסוף, בסוף, הפוקוס שלכם לא היה במקום הנכון. את מי מעניין מחיר הקוטג' אם בן גביר מבעיר את הר הבית, מה רלוונטיות פירמידות ריכוזיות אם יריב לוין רוצה פה דיקטטורה?
"כן, תראה, יש לי פודקאסט עם איתן אבריאל, קוראים לו 'האינטרסנטים' והוא קיים ארבע שנים, אולי קצת יותר. אם אני מסתכל על ארבע השנים האחרונות ועל התכנים שעסקנו בהם, אז היו שם שלושה מגה אירועים: פרץ משבר הקורונה - פתאום זה היה איזה מגה אירוע שאתה מנסה להבין אותו ולפענח אותו, ואז בא מגה-אירוע, שהוא המהפכה המשטרית, ועוד לא סיימנו עם הדבר הזה ואז פרצה המלחמה ואנחנו נמצאים באמת באסון מאוד מאוד גדול וקטסטרופה וכו'.
"תוסיף לכל זה את העובדה שיש 5 מערכות בחירות בזמן הזה ומשבר פוליטי וכן ביבי לא ביבי - ואתה מקבל ארבעה מגה-אירועים שבעצם השתלטו על השיח. בשנים האלה ובנסיבות האלה לבוא ולהפנות את הזרקור לאיזושהי עוולה כלכלית או לבעיות אחרות שהן נורא חשובות, כמו ליוקר המחייה, זה מורכב יותר, להגיד לך שיש איזה קשב מאוד מאוד גדול בציבור? הציבור יכול לקטר על זה שמאוד יקר ושדדו אותו באיזה מסעדה ובאתונה יותר זול - אבל בסופו של דבר, יש פה שלושה נושאים, נורא נורא כבדים שהם, נקרא לזה, בפירמידת הצרכים, הם מאוד בבסיס".
נולדת וגדלת בדימונה, ואני רוצה שתסתכן בהערכה: איך הפריפריה תגיב בבחירות הבאות לנתניהו?
"זו השאלה שבעצם שאלנו את עצמנו כל השנים האחרונות והתשובה הייתה ברורה, הפריפריה הולכת עם נתניהו, אבל אתה אומר, משהו בכל זאת קרה, גם ב-4 בינואר, המהפכה המשטרית וגם ב-7 באוקטובר ואז השאלה לאן הולכים? והזכרת את דימונה, אז כשאני גדלתי בדימונה, אני זוכר את תוצאות הבחירות, נגיד בשנות השבעים, גם בעיר עצמה וגם בפוליטיקה הארצית, הם היו חצי-חצי כזה, ליכוד ומערך, אז קראו לזה מערך, כן?
"ולזה יש לי תשובה אחת, שמישהו פעם אמר לי - 'שני דברים יפילו את נתניהו, אנשים מובטלים שאין להם כסף, אין להם מה לאכול ולשכור דירה וארונות'. ארונות הכוונה היא לגופות שחוזרות בארונות ממלחמות. אז גופות, היו לנו באמת עד כאן ומקווה שלא יהיו יותר, אבטלה אין, האמת שהיא שרוב הציבור עובד".
איך זה בעצם שאין אבטלה?
קודם כל, יש פה כלכלה חזקה מאוד של היי-טק שאמנם חטפה מכות, אבל היא מעגל שסביבו יש הרבה מאוד פעילות כלכלית. יש פה חברה שהיא צומחת, בוא, אנחנו גדלים ב-2% לשנה, זה לא קורה במדינות המערב, אז צריך תמיד עוד חיתולים ועוד תחליפי חלב ועוד דירות ועוד עגלות ועוד בגדים וכו'. מה לעשות? יש פה עם מה לעבוד. סיבה נוספת היא שהממשלה הזרימה בקורונה ובמלחמה עשרות מיליארדים כדי למנוע קריסה וכך גם בנק ישראל.
"תראה, עד ה-7 באוקטובר, נתניהו היה יכול להגיע לפריפריה ולהגיד שהוא ווינר ושהוא מר ביטחון ושהוא יביא ביטחון ויביא כלכלה והוא יביא יחסים מדיניים ויביא הרבה מאוד דברים ואת כל הדברים האלה הוא כבר לא יכול להבטיח, כלומר, הוא יכול להבטיח, אבל אני חושב שפחות אנשים יאמינו לו. אני מכיר אנשים גם במשפחה המורחבת שלי, שזה לא משנה מה יקרה, רק ביבי, רק ליכוד, זה לא מעניין אותם שום דבר. אבל אני מכיר הרבה אנשים, גם בסביבה שלי, שאומרים, תשמע, מי שפישל, מי שהביא אותנו למצב הזה, צריך ללכת הביתה. ואגב, זה לא אומר שזה יביא לאיזה תחייה של השמאל, אני לא חושב שאחרי ה-7 באוקטובר הרעיונות של 'בוא ניתן להם מדינה פלסטינית' ישכנעו. אתה אומר לעצמך, הפרס על אונס וטבח וחטיפה של אנשים ורצח של אנשים, לא יכול להיות מדינה פלסטינית. בכל מקרה, אחרי הבחירות הבאות, לא יודע מתי זה יקרה, אני לא חושב שהוא יהיה ראש הממשלה".