אחרי שמרבית הגופים העוסקים בענף הגישו את הסתייגותיהם הנחרצות מחוק השידורים של השר שלמה קרעי, הבוקר (שלישי) נשלח ליו"ר ועדת הכלכלה המפקחת על משרד התקשורת, חה"כ דוד ביטן, מסמך ראשון מסוגו שבא למעשה לפרק את הקמפיין שמוביל קרעי מאז כינון הממשלה נגד תאגיד השידור הציבורי.
נזכיר: עם מינויו של קרעי, שבו ועלו התבטאויותיו לפיהן "הציבור לא צריך לממן ערוץ מסוים", ולכן "לא צריך להיות שידור ציבורי". בנוסף לכך הוא השמיע טענות שונות ביחס לתאגיד השידור הציבורי ואמר שיש לסגור אותו וכי "שידור ציבורי זה דבר פסול". גם את תזכיר חוק התקשורת (שידורים) שפרסם משרד התקשורת לפני כחודש יש להבין על רקע הצהרות אלה. תזכיר החוק מציע לערוך שינויים מהותיים בשוק התקשורת בישראל ועוסק הן בגופי התקשורת המסחריים והן בגופי התקשורת הציבוריים.
במילים פשוטות: תמו ימי הפגישות המושחרות עם מנהלי ומפקדי גופי שידור ציבוריים בניסיון להשחיל רשימות מקורבים. נתניהו כבר שולט הלכה למעשה בגלי צה"ל (באמצעות מקורב לשלטון שקיבל את אישור בלפור), ומתעתד לשלוט גם בתאגיד באמצעות מינוי יו"ר ועדת איתור שכבר הצהירה על כוונותיה חברי מועצה חדשים שיימונו כלבבו, ודרכם להחליט מה יהיו התכנים שישודרו או לא ישודרו בתאגיד. עוד לפני כן הוא מתכוון לקחת כמאה מיליון שקל שמכניס התאגיד מפרסום ברדיו ולהעביר אותם לגופים פרטיים.
טור עורך: "רפורמת קרעי" - הסיבה הבאה לחסום את איילון
רפורמת קרעי היא תעתיק של רפורמת לוין: הממשלה רוצה לשלוט סופית בתקשורת
היום שאחרי הצגת רפורמת קרעי: חדשות 13 על הכוונת
"השליטה בתקשורת - קשקוש חסר שחר. אני השר הראשון שמשחרר שטחים כבושים"
המסמך שנשלח ליו"ר הוועדה דוד ביטן מטעם מכון זולת לשוויון וזכויות אדם התמקד כאמור בשידור הציבורי ומבקש לנתח את תפישתו הכוללת של משרד התקשורת ביחס לתפקיד השידור הציבורי. את הדוח כתבו ד"ר איה ידלין, מרצה בכירה בבית הספר לתקשורת אוניברסיטת בר-אילן וד"ר אורנית קליין שגריר, מרצה בכירה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה.
הניתוח למעשה מתבסס על זיהויין של טעויות בסיסיות בהצעות שונות של משרד התקשורת לסגירת ו/או הגבלת פעילות תאגיד השידור כפי שהוצגו בחודשים האחרונים, לפי הניתוח, חמש טענות מרכזיות שעלו מהצעותיו של המשרד ושל השר בראשו, עומדות בסתירה לידע מחקרי-אמפירי על מקומו של השידור הציבורי בשוק התקשורת בכלל, ועל תפקוד השידור הציבורי בישראל בפרט.
לקריאת הניתוח המלא.
והנה עיקרי הניתוח, כפי שנשלחו לביטן:
הטענה השגויה 1: סגירת התאגיד תייצר תחרות בשוק הפרטי
אחת הטענות המרכזיות, אם כי מוטעות, של משרד התקשורת היא כי סגירת תאגיד השידור הציבורי, או החלשתו על ידי העברת חלק מתקציבו לגופי הפקה אחרים, תגביר את התחרות בין כלי התקשורת המסחריים ותוביל לפתיחה וגיוון של שוק התקשורת מתוך שוויוניות בין כלי התקשורת.
בפועל, מחקרים מראים כי צמצום המימון והחופש של כלי תקשורת ציבוריים משמעו פגיעה בפלורליזם בשוק הדעות הנשמעות בחברה. בניגוד לשידור הציבורי, כלי תקשורת מסחריים מחוייבים לתעדף את האינטרסים הכלכליים של הבעלים והמפרסמים. בהתאם לכך, בשידור הציבורי קיים תוכן מגוון יותר, מאוזן יותר ושערורייתי פחות המצייד את ציבור צופיו במידע מהימן יותר.
טענה שגויה 2: בתאגיד אין ייצוגיות, ולכן יש להקים ועדה בנושא
משרד התקשורת טוען כי השידור הציבורי בישראל לא משקף ולא פונה לקהלים מגוונים באוכלוסייה. מגוון (diversity) בתכנים ובכוח העבודה הוא אחד מערכי הליבה של השידור הציבורי בכלל (כפי שמגדיר ארגון השידור האירופי ה-EBU) ושל השידור הציבורי הישראלי בפרט. ערך זה הוגדר בחוק רשות השידור המקורי במפורש כערך לו מחויב השידור הציבורי, ומקודם הלכה למעשה בחוק השידור הציבורי החדש, הן בייצוג והן בהעסקה.
האפשרות להציג על המסכים, להעסיק ולשרת אנשים ונשים מקבוצות שונות, ובמקביל ליצור תוכן שמיועד לקבוצות מגוונות בציבור עבור צופים שהמפרסמים בערוצים המסחריים לא חפצים ביקרם, היא אחת המטרות והחוזקות של השידור הציבורי בישראל.
טענה שגויה 3: יש צורך בהגברת רגולציה של השידור הציבורי
שר התקשורת קורא להקמת ועדה שתגדיר קריטריונים למיון עובדים וסינון תכנים בתאגיד השידור, שלטענתו לא מוסדר בצורה מספקת. ועדה כזו היא בבחינת מתן יד חופשית לפוליטיקאים למנות את מקורביהם ועושי דברם. לשון החוק מגדירה במפורש כי "לא ימונה לחבר המועצה ולא יכהן בה מי שיש לו זיקה אישית או עסקית לשר משרי הממשלה, מי שעוסק בפעילות פוליטית או בפעילות מפלגתית או מי שעסק בפעילות פוליטית או בפעילות מפלגתית בחמש השנים שקדמו למועד הצגת המועמדות; לעניין זה, לא יראו השתתפות בהפגנה או בכינוס בעל אופי פוליטי, או הבעת עמדה פומבית בעניינים פוליטיים, כשלעצמן, כפעילות פוליטית" (סעיף 10 לחוק).
מטרת המחוקק הייתה יצירת חיץ בין השידור הציבורי לבין הפוליטיקאים ועושי דברם. לפיכך, הקמת ועדות שיגדירו קריטריונים לפיהם יפעל תאגיד השידור משמעה עיקור תפקיד מועצת התאגיד כפי שהוא מוגדר בחוק, מהלך שיעניק את הכוח לקביעת תכנים והעסקה בתאגיד השידור בידי הפוליטיקאים, בניגוד לכוונת המחוקק ולאינטרס הציבורי.
טענה שגויה 4: חלוקה מחודשת של אפיקי השידור תיטיב עם שוק התקשורת
כחלק מתוכניתו מלאת הסתירות של משרד התקשורת, הכריז השר קרעי על פתיחת תדרי שידור הרדיו הארצי לתחרות עבור תחנות מסחריות-פרטיות נוספות. הפקעת תדרים זו משמעה כאמור סגירה של תחנות המשדרות בתדרים ארציים במסגרת השידור הציבורי. בהתבטאויות אחרות בנושא זה שר התקשורת טען, ללא ביסוס או הסבר נרחב, כי ניתן להפחית את כמות התדרים המשויכים לתחנת שידור ארצית ובכך לפתוח תחנות נוספות מבלי לפגוע בקיימות. המסרים הסותרים הממשיכים לצאת ממשרד התקשורת בנושא זה משאירים הן את הדיון הטכני והן את הדיון התוכני מעורפל ולא ברור.
לשון החוק העוסק בתחנות הרדיו המופעלות על ידי תאגיד השידור (תיקון מס' 8 תשע"ח-2018) מעגן את הפעלתן של תחנות רדיו בשפה זרה ורדיו מורשת עבור האוכלוסייה החרדית. האמירות היוצאות ממשרד התקשורת באשר לשינוי פריסת אפיקי השידור הציבוריים והפקעתם האפשרית עבור שידור מסחרי מעמיד את התחנות שאינן מעוגנות בלשון חוק זו בסכנת סגירה, פיטורי עובדים ומחיקת תוכן תרבותי-מקומי הפונה למגוון אוכלוסיות בחברה הישראלית לאורך כל ימות השבוע ושעות היום.
דיונים בשינוי מדיניות באשר לשידורי הרדיו בישראל עשויים להיות נקודת מפנה באימוץ טכנולוגיות תקשורת מתקדמות בשוק התקשורת הישראלי. דווקא בישראל, בה חלק ניכר מתדרי הרדיו תפוסים על ידי גורמים צבאיים וביטחוניים, חשוב אף יותר הפיתוח הטכנולוגי בהקשר זה. פעולת אימוץ רדיו דיגיטלי בישראל (בניגוד להמשך חלוקת התדרים המעטים הקיימים בפריסה ארצית) תהווה צעד חשוב ומשמעותי בפתיחת שוק התקשורת לשחקנים מסחריים נוספים, כפי שמעוניין שר התקשורת, לצד שימור פעילות הרדיו הציבורי הפונה לאוכלוסיות מגוונות בחברה הישראלית.
טענה שגויה 5: יש להצמיד את מקורותיו התקציביים של השידור הציבורי לתקצוב הממשלה
שר התקשורת קורא לפגיעה אפשרית במימון ותקצוב שידורי הרדיו והטלוויזיה הציבוריים בישראל. במסגרת הצהרותיו המפוזרות, טען השר קרעי כי אחד מצעדי משרד התקשורת בטווח המיידי יהיה איסור מכירת פרסומות וחסויות בשידורי הרדיו הציבורי, ובטווח הארוך הגבלת המימון הממשלתי של השידור הציבורי כולו.
באשר לתלות השידור הציבורי בפוליטיקה הישראלית, דברי הפתיחה לחוק תאגיד השידור הציבורי מדגישים כי אופן המימון של שידורי התאגיד הוא תנאי הכרחי לעצמאותו, וכן שעצמאות זו חיונית למילוי שליחותו הציבורית בשימור הדמוקרטיה. צעדיו המוצעים של השר קרעי עומדים באופן ישיר נגד הצורך המהותי לשמר את מקורותיו התקציביים הבלתי תלויים של השידור הציבורי בישראל, ולהפריד ביתר שאת בין תקציב המדינה, מימון תאגיד השידור וקביעת תכניו דרך ועדות תקציביות.
בהתייחס לחמש נקודות אלו, את הצעדים שמציע השר קרעי באופן רשמי ושאינו רשמי יש להבין על רקע מהלכים שונים להחלשת כוחם של גופי ביקורת עצמאיים כמו אמצעי התקשורת בישראל בשנים האחרונות. שימוש אחראי בכספי הציבור פירושו שמירה על שידור ציבורי חזק ועצמאי, ולא פוליטיזציה שלו על ידי הכפפתו לוועדות תוכן והעסקה בעלות אוריינטציה שלטונית. שידור ציבורי חזק משרת את האינטרס הציבורי ולא את האינטרסים של גורמים פוליטיים או מסחריים, ועליו להמשיך ולקדם חדשנות טכנולוגית, אמות מידה עיתונאיות גבוהות וייצוג מגוון והולם בתוכן ובהעסקה.