בחדשות 13 נשמו בסוף השבוע הזה לרווחה. בקרב האחרון שניהלו - נגד מינוי המנכ"לית יוליה שמאלוב-ברקוביץ' - הם יכולים רשמית לסמן וי. אחרי חודשיים בה עמדו למעלה ממאה עובדי החברה כחומה בצורה והדפו כל ניסיון לנרמל את כניסתה של הפוליטיקאית-לשעבר לתפקיד, הנהלת רשת 13 הפנימה שבקרב הזה יש לה יותר מה להפסיד מלהם, והתכופפה. שמאלוב-ברקוביץ' הודחה (תוך ששברה את שיא הכהונה הקצרה ביותר בתפקיד מנכ"ל בחברה, והתחרות לא הייתה קלה). אלא למרבה צערם של העובדים, המציאות המסחרית והארגונית שהייתה לפניה בערוץ, נשארה.
תזכורת כואבת להמשך ההתפוררות הם קיבלו כבר ביום חמישי עם פרידה (הפעם רשמית) מסמנכ"ל התוכן המוערך ליאור לנדנברג שבקרוב ינהל את חברת החדשות של המתחרים בתאגיד, ועם פרישה נוספת באותו יום - גם אם איזוטרית, סמלית - של כתב הבריאות של החברה. השניים האירו את המציאות שלרגע הצליחו בחברת החדשות להכחיש. ובמציאות, חדשות 13 עם או בלי יש"ב היא מניה יורדת, שלא לומר קורסת, שעדיין לא ברור האם בכלל יש בנמצא עיתונאי בעל שיעור קומה שיסכים לנסות להציל אותה - או גרוע מזה, האם בכלל ניתן להציל אותה.
עיתונאי חדשות 13 ינסו לגלות בשבועות הקרובים "אדיבות של מנצחים", גם מתוך ההבנה שאין להם את הפריבילגיה לפסול מינוי נוסף של ההנהלה, וגם מתוך הפנמה שבציבוריות הישראלית לא יהיה קשב לעובדים שגם כך סובלים מתדמית של "מנהלים את החברה" (גם במהלך הקמפיין נגד יש"ב חזרו העובדים שוב ושוב על המסר לפיו כל מינוי של איש בעל רקע עיתונאי יהיה מקובל עליהם, ובשיחות סגורות חלקם אף הביעו צער על המרד השקט שהפעילו נגד קודמה בתפקיד אור צלקובניק, שעזב ברקע כוונת ההנהלה לקצץ בתקציב).
באותה מידה, כדאי להאמין שבהנהלה למדו את הלקח ולא ינצלו את אותה אדיבות - כדי לנסות ולדחוף לעובדים מעל הראש מינוי אנטי-עיתונאי נוסף.
אלא שברור שבחלון המינוי שהוגבל על ידי הצדדים לחודשיים, עלולים לצוץ שוב כיפופי הידיים בין האינטרס הפוליטי של ההנהלה (שלא השתנה) "לאזן" ו"לגוון", לבין דרישות העובדים.
המסמר האחרון
כדי להבין כמה נזק מסחרי נעשה לחדשות 13 ברקע פרשת יש"ב, מספיק להציץ בטבלת הרייטינג בשבועות האחרונים. אם בעבר היינו רגילים שבאירועים בעלי אופי לאומי (טקסים, פיגועים, אסונות, מלחמות), המסה הדוממת של הצופים שמצטרפת לאולפנים בכל זאת רואה בערוץ 13 מקור סמכות טלוויזיונית - רצף האירועים האחרון, שכלל את הטרגדיה במג'דל שמס, חיסולו של הנייה והחשש מהתלקחות מלחמה אזורית - חשף שהמסמר האחרון בארון כבר ננעץ והערוץ כבר אינו מהווה כתובת מסוג הזה.
ולשורת ההפסד: יש"ב מצטרפת לשורת החלטות גרועות בעלות תשואה שלילית לרשת 13, וצפויה לקבל קרוב לכ-2 מיליון דמי פיצוי בהתאם לחוזה עליו חתמה, המחייב את ערוץ 13 לשלם לה 24 משכורות תחת סעיף מניעת תחרות. גם בערוץ מבינים שיש"ב, לשעבר יו"ר הרשות השנייה, מכירה היטב את האותיות הקטנות בחוקי הרשות, וצריכים להודות על כך שאיננה דורשת תשלום על 5 שנים (אורך קדנציה של מנכ"ל חברת חדשות לפי החוק). צריך להבין: הנ"ל מתווספים למיליוני שקלים שהערוץ (עדיין) משלם לאברי גלעד, ליאור שליין, צביקה הדר ואחרים - בשל התרת חוזה. לכל אלו מתווסף תשלום של מאות אלפי שקלים לחודש לרכש החדש אייל ברקוביץ' - שגויס לערוץ לפני 8 חודשים ופורמט בכיכובו טרם נראה באופק.
במרכז הקמפיין שניהלו העובדים נגד מינויה של יש"ב, עמד (בצדק) המסר לפיו לא מדובר רק ב"מלחמה על הבית" שלהם, אלא במאחז נוסף של הדמוקרטיה שנכבש. הקונטקסט היה ברור (ונכון), בייחוד תחת המשך החקיקה של קרעי להחלשת העיתונות ומסע הדה-לגיטימציה האלים שמנהל ראש הממשלה נתניהו נגד שומרי הסף. אותו מסר איפשר לחדשות 13 לקבל את הרוח הגבית הדרושה לקמפיין כזה, ולא מן הנמנע שעמד גם בפני שופטי בג"ץ - שלרוב נוקטים קו שמרני בסוגיות תקשורת - ודחק בהם להוציא צו ביניים שהיטה את הכף לטובת העובדים, והעניק להנהלה סולם לרדת מהעץ.
אבל גם העובדים וגם השופטים יודעים שלמרות ההצמדות לפרוטוקול ועדת האיתור, ברשת 13 יש בעלים אחד שיכריע על גורלה - לן בלווטניק שמו. אותו בלווטניק, שמניעיו להחזיק בערוץ עדיין לא ברורים לחלוטין, ככל הנראה כבר הכריע שבכוונתו לפצות על ההפסדים שצבר פה במשך שנים על ידי קיצוץ נרחב בהוצאות הערוץ והפסקת הזרמת הכספים. בלווטניק, שיודע שהחדשות מוצר זול בהרבה משלל תוכניות הריאליטי (הכושלות ברובן) שעולות בערוץ - הכריע כבר לפני חצי שנה שיש לקצץ בכל זאת בחדשות. גם העובדים מבינים זאת. המשמעות היא שגם אם ייכנסו לנעליה עיתונאים שהם עצמם ישמחו בהם (בין השמות שעלו לאחרונה היו אלו של טלי בן עובדיה, ברוך שי ואפילו כאלו ש"הפסידו" ליש"ב בסיבוב הקודם), הם ייאלצו לספוג קיצוץ שעלול להגיע עד לכשליש מכוח האדם בחברה. במקרה כזה, טיעונים על פוליטיזציה ובחישה יתקבלו בפחות סבלנות. האתגר מבחינתם יהיה לנסות ובכל זאת למנוע את הקיצוץ או למזער את נזקיו.
מנגד, וגם את זה מבינים העובדים ובמידה רבה גם מקווים, פרשת יש"ב עשויה גם להיטיב עמם באופן אסטרטגי. במקרה כזה בלווטניק, שיש המעריכים ש"האסימון נפל לו" ומאס בחברה, יסכים למכור את השליטה למיליארדר ניר צוק שכבר הניח הצעה על השולחן. הנחת היסוד במקרה כזה גורסת כי בלווטניק, שכבר קצר את הישגיו עם היטלי המלט, מיצה את יכולת המינוף של החברה ויסכים להתפשר ולהיפטר ממנה. בסיטואציה כזו, כשנציגו בישראל נדב טופולסקי גם כך עומד להתרחק (בשלב הראשון פיזית) מהחברה, תיתכן תנועה סיבובית שתשנה לחלוטין את הכיוון הנוכחי ותחזיר לחדשות 13 את אותו רנסנס שבמשך שנים היא מנסה לשחזר. הסיכויים שהכוכבים יסתדרו כך, אגב, קלושים אך קיימים.
שוקו כמשל
פרשת יש"ב עסקה בחופש הביטוי ומצבם הרעוע והשביר של שומרי הסף בדמוקרטיה הישראלית, אבל היא לא פחות מכך קצה קרחון להתנהלות כושלת ולשורת החלטות ניהוליות שגויות שקיבלה הנהלת רשת 13 בשנים האחרונות. לכולן מכנה משותף אחד, עליו נכתב פה לא מעט - היו"ר נדב טופולסקי.
לרוב, כפי שנהוג לומר, לא מדובר בקונספירציה אלא בפולישוק.
אחד מספיחי הסאגה, עימם נאלצים כעת להתמודד בחברה, הוא סמנכ"ל התוכן שמינתה יש"ב {ניר (שוקו) כהן} שבועיים לפני הדחתה. שוקו הוחרם אף הוא על ידי עובדי החברה - ועכשיו נשאלת בהנהלת החברה מה עושים איתו. מצד אחד, בחדשות סבורים (בצדק) שתפקיד כזה מוכרח להיות מקובל על המנכ"ל שייכנס (ועדיין לא ברור מיהו). מהצד השני, מתברר שבגלל הקושי של רשת 13 (שהתגבר בצל משבר יש"ב) למצוא אנשים שיסכימו להגיע - אותו שוקו, שעזב את קבוצת ידיעות אחרונות לאחר 17 שנים, זכה לחוזה רב-שנתי ועתיר זכויות, יש מי שאומר שאף יותר משל יש"ב עצמה שכאמור נהנית מהבטחת הכנסה לשנתיים. בהנחה סבירה ואותו שוקו יאלץ אף הוא ללכת בדרכה, בימים אלו עוסקים בבורד של 13 בניסיון להציל עוד למעלה ממיליון שקלים ואולי יצילו אותם מתסבוכת משפטית, ובונים על כך שלמרות שדרגת סמנכ"ל דורשת אישור דירקטוריון, המינוי הטרי טרם אושר בו. בהצלחה לכל הצדדים.