אחרי שהגיש עתירות שסללו שורת מהלכים (בהם מינוי מישל קרמרמן למנכ"לית הרשות השניה וניר שווקי ליושב ראש מועצת הכבלים והלווין ב-2021, מינוי טל לב-רם למפקד גלי צה"ל); הביע תמיכה חריגה במהלך של שר התקשורת שלמה קרעי במינוי אודליה מינס ליושבת ראש זמנית של מועצת הרשות השנייה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה - שהפסידה בבג"ץ; סייע בעתירה שעסקה במינוי יוליה שמלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חדשות 13 - ולאחרונה הגיש עתירה שהובילה להארכת המינוי של חברי מועצת תאגיד השידור פרופ' מנחם בן ששון ושל מיכל כדורי רפאלי - החלטה שגרמה לקרעי לצאת במופע טרלול שלם של הצהרות לאי-כיבוד החלטת בג"ץ, מגיע יועמ"ש עמותת "הצלחה" אלעד מן לשיחה במכון הישראלי לעיתונות ותקשורת.
המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת פועל לחיזוק חופש העיתונות, חינוך לצריכה ביקורתית של תקשורת והחזרת אמון הציבור בתקשורת בישראל.
מן, עורך דין המתמחה ברגולציה בתחום התקשורת, משרטט תמונת מצב מבהילה על קריסת התקשורת בישראל: האינטרסים המסחריים, הפוליטיזציה והחקיקה שמפגרת אחר הטכנולוגיה. וגם, על האלופים שיושבים באולפנים ומקורבים לפוליטיקאים.
חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתב. האזינו או צפו בשיחה המלאה בפודקאסט תיקטוק המשודר גם בערוץ וואלה+.
נתחיל באירוע המוזר של רשת 13 השבוע: הצהרה על רכישה של מנכ"ל רשת את הבעלות והשליטה מידי הבעלים הנוכחי לן בלווטניק. המנכ"ל הוא אמיליאנו קלמזוק, והוא אומר שמאחוריו יש נבחרת משקיעים בה רב הנסתר על הגלוי. מה האפשרויות שעומדות בפני רשת 13 כרגע?
"קודם כל בוא נשים את זה בקונטקסט קצת יותר רחב, כי אנחנו יודעים שבתקופה האחרונה שמענו קודם כל על עסקה עם עופר ינאי, ואחרי זה על עסקה עם ניר צוק, שבכלל הייתה כבר עוד לפני העסקה עם עופר ינאי וחזרה. כרגע גם העסקה החדשה היא יותר ברמת ההודעות לעיתונות וההצהרות. צריך להגיד שהחברה נמצאת בקשיים כלכליים, מדממת כסף, נזקקת להזרמות שהולכות ופוחתות מצד הבעלים בלווטניק, שהוא מזמן איבד עניין בה ורוצה למכור. לא עד כדי כך שהוא הסכים לתנאים של ניר צוק, אבל הוא רוצה למכור. הפרסומים אומרים שלחברה יש שערת עסק חי, המשמעות היא שהיציבות הקיומית שלה מוטלת בספק. אנחנו רואים הזרמות של כספים מאוד גדולים בשנה האחרונה והפסדים מתמשכים. זו לא פעם ראשונה שהדבר הזה קורה. לא לרשת ולא לערוץ 10 שהתמזג לתוכה. זאת האווירה העסקית ארוכת השנים, שבה מתקיים העסק הזה. ולכן, ובגלל התהפוכות ובגלל שיש הרבה יותר מילים ממעשים אז באמת כדאי לחכות להסכם.
"בסוף יש רישיון ויש חוק, והדברים האלה יצטרכו לבוא לאישור של הרשות השנייה, שהיא לא הרגולטור הכי נחוש בעולם. צריך להציג הסכם, בטחונות, מי הבעלים, עוד לפני חברת החדשות שיש להם, יש הוראות לגבי מי יכול להיות בעלים, מה אחוז האחזקה שלו, איזה בטחונות וערבויות הוא צריך להפקיד, לא מדובר ב-10 שקלים, כן? מדובר בהרבה כסף. יש מגבלת בעלות של מה שיכול להחזיק מישהו לבד, שהוא אזרח חוץ, יש שאלות של בעלות צולבת...
"הטלוויזיה לא יכולה להתקיים בלי כסף. בין אם היא עושה את הכסף מהביזנס, זאת אומרת, מוכרת פרסומות, מוכרת תוכן שיווקי, עושה שיתופי פעולה. ובין אם יש מישהו מאוד נדיב מכל מיני סיבות שמחליט לתת. אם יש בעלים מאוד נדיבים כמו לדוגמא ישראל היום שהתקיים במשך שבע או עשר שנים על סמך מיליארד שקל שהשקיע בו הבעלים. או מקומות אחרים כמו ערוץ 14 שכנראה לא יכול להתקיים כערוץ רווחי, לפחות לא עד לשנה שנתיים האחרונות. ואנחנו יודעים מה היו מחירי הפרסום בו. ולכן כל העסק הזה וכל מה שקשור בו מעלה את השאלה האם הוא מתקיים כיחידה נפרדת שאנשים באים לעשות בה כסף כדי לקיים איזושהי אווירה עסקית או שיש כל מיני אינטרסים אחרים שגורמים לאנשים להחזיק או לרצות להחזיק בתחנות רדיו, בערוצי טלוויזיה ובעיתונים. והתשובה היא כנראה שיש דברים אחרים שגורמים להם לרצות. כן, וזאת שאלה שנכונה תמיד והיא גם לא בלתי לגיטימית. זאת אומרת, ברור שאם יש עסקים מניבים כלכלית יותר קונקרטית, זאת אומרת מאשר תקשורת וברור שבעלים מחזיקים את התקשורת".
ארבעה חודשים אחרי מינוי טלי בן עובדיה למנכ"לית זמנית, ועדיין אין את הרוב הדרוש למינויה הקבוע. הטענה מכיוון עובדי 13 היא שבסוף מדובר בנציגי ציבור שמזוהים עם נתניהו, וזו הסיבה להתנגדות.
"אני לא יודע אם יש פה מקשה אחת או סט של שיקולים מצד הדירקטורים מטעם הציבור והכוונה היא לשניים מהם כי יש שלושה - יפעת בן חיים שגב ואברהם נתן - כי יש שלושה. מי שאולי הכי חשוב הוא יו"ר הדירקטוריון אייל דה פאו, שהיה בעברו גם חבר מועצת הרשות השנייה, הוא תומך בעמדת הנהלת רשת שגם העבירה את התגמול הנדיב שהוא זכה לו כממלא מקום בפועל של מנכ"ל החברה. וזה עוד נושא שנמצא לפתחה של הרשות השנייה ונבדק שם על ההשלכות שלו והוא חלק בלתי נפרד וקריטי מכל הסיפור הזה של בחירת מנכ"ל קבוע. במקביל, אנחנו מגלים עכשיו שיו"ר הדירקטוריון והנהלת רשת רוצים להעיף את נציגי הציבור מתפקידם ולהחליף אותם.
"לא צריך לשכנע אותי שיש הרבה קלקולים בעבודת דירקטוריון חברת החדשות. אבל השאלה מי אשם בהם היא השאלה הגדולה. ואנחנו יודעים שלאורך שנים, גם בתקופת חדשות 10 וערוץ 10 היו שם דפוסי עבודה פחות מומלצים, והתערבות בעצמאות הניהולית של חברת החדשות, משברים שנגמרו בהדחת מנכ"לים, של קבלת החלטות מחוץ לדירקטוריון, בבעיות בתיעוד של ישיבות הדירקטוריון, בחיכוכים מול הרשות השנייה וכן הלאה. זה לא סיפור חדש, רק שעכשיו הגענו לנקודת רתיחה שבה הכול בוער".
בהרבה מובנים השוק מנסה לשמור על רשת. הוא מבין שלמרות חוסר התפקוד, חשיבותה בעצם קיומה. תסביר למה.
"נכון, כי אנחנו היום נמצאים בשוק שיש בו ענק אחד, לפחות בשוק הברודקאסט והרבה גמדים. לאו דווקא במובן התקציבי, כי התאגיד על אף שיעורי הצפייה הצנועים שלו בכל מה שקשור לצפייה ליניארית, הוא שחקן גדול. אבל בשוק החדשות, היום המצב הוא שקשת וחברת החדשות שלה משאירות די אבק למתחרים והתחלופה בין 14 ל-13 ל-11 היא בבריכה של הקטנים, כשברור שקשת היא המובילה. השוק רואה את הדבר הזה ותמיד שוק עם פחות שחקנים או עם שחקן מאוד דומיננטי וחזק הוא שוק שאנשים שפועלים מול אותם שחקנים פחות אוהבים".
בקיצור, המפרסמים, משרדי רכש המדיה והמתחרים לא דואגים לדמוקרטיה, אלא לכושר המיקוח שלהם.
"נכון. במידה ואין את רשת, כושר המיקוח של קשת ושל ערוץ 14 גדל. אני חושב שגם קשת לאורך התקופה האחרונה שידרה מסרים כאלה שהם לא רוצים שרשת תיפול, וזה חשוב לתחרות וזה חשוב לגיוון. כשאתה מוביל בהרבה אז יש לך את הפריבילגיה להסתכל על מי שרץ במרחק גדול אחריך ולהגיד אוקיי שימשיך לרוץ".
תגיד, קשת מונופול כיום?
"השאלה במה? קשת ושאר השחקנים המקומיים מנסים להציג את השוק הרלוונטי כשוק שהשליטה בו היא בין לאומית, זאת אומרת שני שחקנים מאוד חזקים, וגוגל על החברות שלה ופייסבוק על החברות שלה - הם אלה שנוגסים את הנתח העיקרי בעוגת הפרסום, יחד עם שחקנים כמו הסטרימרים הגדולים שאינם ממוסים בארץ באופן מסורתי. שיש איזשהו ארביטראז' רגולטורי לגביהם. עוד לא דיברנו על פרטנר טיוי וסלקום טיוי וכל מה שקשור ל-OTT. אבל בגלל הפערים בחקיקה וברגולציה אז יש שחקנים שסובלים יותר מהרגולציה ויש שחקנים שסובלים פחות ואז העמדה של קשת וגם של שאר הברודקאסטרים היא של מה אתם רוצים מאיתנו? אנחנו מאוד סובלים מהשחקנים הגדולים, צריך לטפל בהם. אבל לפעמים המציאות היא שכולם צודקים. זאת אומרת, יש לנו את קשת בתור שחקן דומיננטי ומאוד גדול וגם יש בעיה מול השחקנים הבין לאומיים שבאמת מקבלים נתח גדול של עוגת הפרסום".
התכוונתי במובן הכי קלאסי של נתח שוק. לפי ההגדרה הזו הם לא מונופול?
"קודם כל היום אנחנו מדברים כבר על כוח שוק ולא רק על נתח שוק שהוא מעל 50%, אלא אם יש לך כוח שוק דומיננטי, למשל בשוק העיתונות יש היום שני עיתונים שיש להם כוח שוק דומיננטי. ישראל היום וידיעות. שניהם עמוק מתחת ל-50% ועדיין הם שחקנים אסטרטגיים יותר מכל האחרים. זאת אומרת שהתמונה היום גם במישור המשפטי היא יותר מורכבת. השאלה שאתה שואל, מה נתח השוק או מה כוח השוק, היא מה השוק הרלוונטי? מה היום שוק הרלוונטי לחדשות? איפה אנשים צורכים את החדשות ומי זה האנשים האלה? האם אנחנו מדברים על בני על אנשים צעירים בגילאי 25 עד 35, 45 או על אוכלוסייה מבוגרת? והאם לברודקאסט למשל, יש עדיין משבצת מובחנת או חלק שהוא מוצר לא תחליפי ביחס למוצרים אחרים".
השאלה הזאת עלתה בעיקר סביב העתירה של הוט לבג"ץ נגד הפתיחה של פרי טיוי. היא בעצם השתמשה בטיעון שקשת מחזיקה בכוח עצום בתחום ייצור התוכן והחדשות, וכעת גם בכוח ההפצה.
"נכון. אבל צריך לזכור גם ששחקנים כאלה טוענים בנקודת זמן מסוימת את מה שנוח להם וכשטוענים אותו דבר נגדם אז פתאום הטיעונים משתנים. בזמן שהם עצמה מחזיקה בכמות עצומה של כוח. למשל בעתירה של כל ארגוני היוצרים והמפיקים והצלחה שהתנהלה לא מזמן בבג"ץ, אנחנו באנו ואמרנו שלהוט וליס יש כוח שוק משמעותי ויש שחיקה משמעותית במחויבויות שלהן לגבי כמות הכסף שהם מפנים להפקות מקור. כל מה שמשודר באינטרנט לא נספר לצורך הדבר הזה, אז שם זה פתאום היה מותר ואפשר".
גם שעון מקולקל מדייק
תאגיד השידור ניצב תחת מתקפה מרוכזת של השלטון, ויש לך עמדה קצת חריגה בנושא. מצד אחד אתה נלחם לא מעט בבירוקרטיה של ניסיונות ההשתלטות הפוליטית של השר קרעי, אבל יש גם מקומות שבהם אתה אומר הולד איט, לא הכל פוליטי. יש שינויים שאולי צריך וכדאי לעשות בתאגיד.
"הניתוח שלנו משתדל להיות ענייני בכל דבר, גם כשהייתה על הפרק סוגיית מינויה של אודליה מינס למשל ליו"ר הזמנית של הרשות השנייה, אנחנו טענו בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה וגלי בהרב-מיארה שהכשירות קיימת ויש הוראות ספציפיות בחוק שמדברות בדיוק על מצב הדברים הזה ולכן היא יכולה להתמנות. בואו גם נבין על מה מדברים? על מינוי לשלושה חודשים, מינוי זמני. אני חושב שההתעקשות הזאת גרמה לא מעט נזק ליועמ"שית, כי היום, בניגוד למה שאומר פסק הדין אגב, משתמשים במה שנאמר שם באופן יותר רחב, מרחיב ואולי מטעה גם כדי לנגח את הייעוץ המשפטי לממשלה.
"כדי להגיד שהמינוי הזה הוא מינוי פוליטי נטו או גרידא צריך קודם כל להצביע על אי הסבירות שבו וזה לא היה מינוי בלתי סביר. אז לפעמים זה נכון וראינו שניסיונות המינוי החוזרים ונשנים של השר קרעי מתרכזים בחבורה מסוימת של אנשים. ראינו את זיו מאור שניסו למנות לכמה תפקידים, את חנן עמיאור את אלעד מלכה שניסו למנות לכמה אחרים. כולם לא עמדו בתנאי הסף לתפקידיהם והגיעו לבתי משפט והמינויים האלה לא עברו. אבל לפעמים ההתעקשות, האקסטרה-מייל הזה בהתעקשות, גורם אולי נזק.
"אחת מהבעיות היא שחקיקת התקשורת, משנות ה-90 ועד היום זה טלאי על טלאי והיא לא מתאימה לא למציאות הטכנולוגית ולא לגישה הרגולטורית של ימינו, והיה צריך לעשות סדר. למשל, למה צריך רשות שנייה ומועצת הכבלים והלווין? כבר מעל 20 שנה מדברים על זה. צריך ברית מועצות, איחוד מועצות. אז סוף סוף צריך לעשות את זה".
בג"צ הוציא היום צו ביניים בלתי חוקי בעתירה להארכת כהונת חברי מועצת התאגיד 6-7 (שני אנשי שמאל קיצוני) שסיימו את כהונתם:
— ??שלמה קרעי - Shlomo Karhi (@shlomo_karhi) January 6, 2025
*חוק תאגיד השידור הישראלי (סעיף 14):* "השר, בהמלצת ועדת האיתור או לפי הצעתה, רשאי להאריך את כהונתו לתקופה אחת נוספת" - שיקול דעת בלעדי של השר ובסמכותו בלבד -…
בוא נדבר על צה"ל ודובר צה"ל והממשק מול עיתונאים. זה נושא מורכב שאחרי ה-7/10 הפך לנפיץ אפילו יותר. ולך יש דוח שחושף כמה פגישות במשרד הביטחון עם עיתונאים.
"נכון, שר הביטחון גלנט לא מסר עדיין את המידע הזה והדבר הזה נמצא בעתירה. אגב גם הרמטכ"ל לא מסר את המידע הזה וגם יומן הרמטכ"ל נמצא בעתירה. בכלל אם יש קונצנזוס שסביבו אפשר לאחד את אהה הקברניטים מכל הצדדים שרבים אחד עם השני, זה מי לא מוסר יומן. כולם לא מוסרים יומן, כולל ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל וכל הציבור. צריך להגיד לפי חוק, זה לא איזה תרומה לקהילה. הם פשוט לא משיבים לבקשות האלה במשך חודשים רבים ואז אנחנו חייבים להגיש עתירות ובסוף מה מתקבל? היומן.
"אנחנו מדברים על התקופה הראשונה של המלחמה שבה אנחנו ביקשנו לדעת בכל אחד מהצמתים האלה, זאת אומרת רמטכ"ל, שר ביטחון ומנכ"ל משרד הביטחון, ראש ממשלה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, כמה פגישות התקיימו עם עיתונאים, פאנליסטים ואנשי תקשורת, כי אנחנו יודעים שמאחורי הקלעים יש תנועה ערה של תדרוכים, של העברת מידע, גם אם חושבים שראש הממשלה או אנשים מסוימים לא מתראיינים, יש תעבורה של מידע והרבה פעמים התחושה ממה שאתה שומע באולפנים היא שמישהו בא כבר עם מידע מהבית או יותר גרוע מזה, עם דף מסרים מהבית.
"גילינו שאנשים שיושבים באולפנים, לפעמים במקביל מייעצים לשר הרלוונטי. אז השאלה היא איך הציבור ידע מה הוא מסר פרשני אותנטי, מהי תובנה שמנותקת מאיזשהו אינטרס? יושבים אלופים באופן קבוע ולא רק אלופים, גם תתי אלופים, ונותנים פרשנות על סמך מידע גולמי שנחשף בפניהם וכל הדבר הזה לא עובר לציבור, הציבור לא מודע לו ולכן לפעמים אפשר לייחס למישהו פרשנות אובייקטיבית כשבפועל הוא בא למסור מסר מטעמו של מישהו. והדברים האלה צריכים להיות מוקפדים דווקא מהצד של כלי התקשורת והם לא מוקפדים.
"אנחנו רואים את זה גם בעוד מקומות כמו פאנלים למשל של תוכניות בוקר או פאנלים בכל מיני תוכניות חדשות. יש לא מעט פגישות כאלה, תדרוכים, רבי משתתפים ופחות רבי משתתפים, לפעמים באחד על אחד, שבהם נעשות שיחות רקע.
"הנתונים האלה נוגעים לתקופה שמהשביעי באוקטובר ועד לתחילת פברואר. תקופה מאוד אינטנסיבית, תקופה ששידורי החדשות היו רצופים. הממצא הבולט הוא לגבי מנכ"ל משרד הביטחון אז, שהוא במקרה הרמטכ"ל הנוכחי אייל זמיר, עם 19 פגישות עם עיתונאים בתקופה קצרה".
להרים טלפון לחמאס
גם מערכות החדשות לא מתייחסות בכזה כובד ראש לנושא הביטחון, בגלל שהן מאפשרות כמעט לכל כתב להביא כל הזמן ידיעות ביטחוניות שאין לנו מושג מי האכיל אותם ולמה האכיל אותם. כשאתה צופה אהה בכתב, אתה מניח שיש לו את המשקל הסגולי, את הקילומטראז', את ההבנה, את הראייה המרחבית של איך הדברים עובדים. וכשאין לך את זה כי מישהו פעם היה פרשן פוליטי והפך עכשיו פרשן ביטחוני ומביא ידיעות על תחקירים צה"ליים - אז מי אלה האלופים שנבוא אליהם בטענות?
"נכון. זו בעיה הרבה יותר גדולה כי בתחום הביטחון אין לך מקורות מידע עצמאיים או אין לך אפשרות לדבר עם הצד השני. זה לא שאתה יכול להרים טלפון לחמאס ולשאול האם צה"ל מדייק בעניין הזה או הזה או אפילו לא לחמאס, למקורות אובייקטיביים בשטח".
אנחנו בזמנים מיוחדים. כל הכוכבים לא מסתדרים. תאגיד, ברודקאסט, טלוויזיה רב-ערוצית, פוליטיזציה. מה ההסבר שלך לדבר הזה, הכל ביבי? בלעדי ערוץ 14 היינו במקום שכולו טוב?
"אני חושב שכמו כל דבר שקשור בממשלה הזאת ובתקופה של השנים האחרונות, שזה קורונה, חמש מערכות בחירות ועכשיו מלחמה, הכול מעצים, הכול מתרכז לאותה נקודה רותחת ואנחנו רואים שחוסר הוודאות והזמניות והבעיה עם המינויים ושבירת המסגרות והכללים, הכל מותר וזה הכול מאוד בוטה. אני חושב שמה שאמרת לגבי ערוץ 14 הוא ניתוח קצת פשטני, כי יש עוד סיבות לעלייה או לאטרקטיביות של ערוץ 14. אבל גם צריך לקחת את זה בפרופורציה כי האטרקטיביות של ערוץ 14 מתרכזת בעיקר בשתיים או שלוש תוכניות".