מה המשותף לסלקציה בזירות נפילה, החרמת כתבים מטיסות ראש הממשלה, קביעת סדר השואלים במסיבות עיתונאים (ככל שאלו בכלל מתקיימות) בהתאם למידת התעמולה, חוק סגירת החדשות והזובור לראשי התאגיד, הטבות לתחנות רדיו חרדיות, מחיקת חובות לערוץ 14, ושאר המקלות והגזרים שמעניקים נתניהו קרעי לערוצים המיטיבים? התשובה: כל אלו נעשו מבלי שחוקק עדיין חוק השידורים המתוקן - הלב הפועם של ההפיכה בתקשורת שמקדם בלהט שר התקשורת. שני מקרים בולטים שאירעו השבוע, כאמור - מבלי שזה עדיין חוקק - מעניקים לחברה הישראלית הצצה לעבר העתיד לבוא אם החוק יעבור בכנסת לפי התכנון. אם אתם חשים עכשיו שרע לכם, שווה לדעת: העתיד הזה יהיה רע הרבה יותר.
אתמול דווח בוואלה כי חרף התנצלותו המפורשת של פרשן החוץ של חדשות 12 ערד ניר על שקרא ל(הצעה להקים) עיר הומניטרית בעזה "מחנה ריכוז", הרשות השנייה תפתח בהליך הפרה נגד הערוץ, שיכול להגיע לקנס של עשרות אלפי שקלים. נציב פניות הציבור ברשות מצא כי ההתבטאות הייתה פוגענית כלפי שורדי השואה ואינה ראויה לשידור ציבורי. החלטה תמוהה, שנראה כי מונעת מתוך מטרה לצנן ולהרתיע קולות הסבורים שמדובר במהלך לכל הפחות בעייתי, לרצות את הממשלה ולהאכיל את מפלצת הפופוליזם ברשתות. רבות כבר נכתב במדור זה על האכיפה הבררנית וחוסר השקיפות של הרשות השנייה בעידן הזה, אלא שההחלטה האחרונה בלטה במיוחד כשברקע "מערכון" ששודר יממה לפני בערוץ 14 על היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה, שנואת נפשו של פטרון הערוץ נתניהו.
"המערכון" הציג צילום רנטגן מגוחך שלה עם ניתוחים מטופשים על היועצת, ואת אביעד גליקמן בתוך בטנה. רבים רבים בו סתם מחזה נלעג, אחרים סברו שמדובר בהסתה של ממש. ברשות השנייה העדיפו, נכון לכעת, להתעלם.
אותו גליקמן, נזכיר, כתב המשפט של חדשות 13, זומן רק בשבוע שעבר לחקירה באזהרה על ידי משטרת מחוז תל אביב. לאחר שנטען כי דחף עובדת בצוות של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו - והיא צפויה לזמן אותו לחקירה באזהרה בימים הקרובים. בסרטון מתועדת סיטואציה שמתרחשת כמעט בכל רגע נתון בכל אירוע חדשותי צפוף מרובה כתבים וצלמים. על פניו, במקרה הזה, ישנו יותר מסימן אחד למארב מתוכנן ומבושל שהוכן לגליקמן, שנחשב מבקר חריף של נתניהו בעיקר בקשר לתיקי האלפים (ביניהם ה"צרחות" המוגזמות של דובר הליכוד גיא לוי על גליקמן, ועצם התיעוד של האירוע כולו). אבל רק במדינה מוטרפת, שבה השיגעון הפך לנורמלי, יש בכלל טעם לדון בפרטים הזניחים הללו. הבחירה בו כיעד ל"הגשת תלונה" אינה נראית מקרית.
שני המקרים הללו והסמיכות ביניהם מלמדים על דפוס ברור ועליית מדרגה של ממש בניסיון של רשויות הפיקוח והרגולציה לפגוע בחופש הביטוי, להתעמר במי שמסרב ליישר קו עם השלטון - ובעיקר להעביר מסר לגופי השידור: ראו הוזהרתם - לא רק שלא נגן עליכם, נהיה הראשונים לתקוף. שניהם גם קשורים קשר ישיר לחוק השידורים של קרעי, ולאופן בו הממשלה עומדת להכשיר שימוש בכוח השלטוני כדי להשתיק קולות ביקורתיים. כפי שנאמר גם פה כמה וכמה פעמים - המהפכה התקשורתית היא זרוע מובהקת של ההפיכה המשטרית שמובילה הממשלה.
רקע קצר: תזכיר חוק השידורים הוגש ב-2023 וכעת הממשלה מקדמת אותו, אחרי שסימנה את מושב הקיץ של הכנסת בסימן השלמת ההפיכה הביביסטית בתקשורת. בפועל, כאמור, רבים מהחוקים כוללים השתלטות פוליטית ובונוסים לערוצים תומכי נתניהו.
מרבית הסעיפים הם אותם סעיפים, וגם אם החוק לא יעבור בסופו של דבר, נראה כי הכוונה של הממשלה להגיע לפוזיציה נוחה יותר תקשורתית לצאת ממנה לבחירות - נשארו אותן כוונות. שבועיים לפני היציאה לפגרת הקיץ של הכנסת, עולה השאלה האם קרעי יספיק להעביר את החוק בקריאה ראשונה ואז לועדת כלכלה, או שבכלל תקום ועדה מיוחדת שקרעי פועל להקים כדי לעקוף את היו"ר ביטן, הנחשב מתון יותר.
באשר לחלק מהסעיפים בחוק, לא בטוח שצריך לחכות. תקופה ארוכה שקשה להימלט מהתחושה שהכיוון הכללי ו"רוח המפקד" כבר נותנים אותותיהם על הרשות השנייה. הדבר מתכתב עם ה-DNA של חוק השידורים. הכלי המרכזי שישרת את קרעי ליצירת שליטה פוליטית הוא סגירת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלווין לטובת הקמת רשות חדשה שתפקח על שוק השידורים - רגולטור פוליטי עם סמכויות ריכוזיות ונרחבות יותר מאי פעם, שיישלט על ידי שר התקשורת, אשר ימנה 5 מתוך 7 מחבריו, תוך שתפקיד היו"ר ומנכ"ל המועצה יאוחד וכך יצטמצם עוד המרחק בין השר לרגולטור האמון על שוק השידורים.
לרשות החדשה יהיו סמכויות מרחיקות לכת שנמצאות כיום תחת רשות התחרות, עד כדי שלילת רישום של ערוץ במרשם מטעם המדינה ועצירת פעילותו, או איסור על גוף שמחזיק בחברת חדשות להקים פעילות נוספת באינטרנט ללא אישורה של הרשות - לראשונה, הממשלה מקבלת שליטה על מרחבים אינטרנטיים (מדובר בקופי-פייסט של חקיקת ויקטור אורבן בהונגריה, שהקים מועצת תקשורת שאת חבריה ממנה הפרלמנט, הנשלט על ידי המפלגה השלטת; מועצת התקשורת הזו עוסקת ב"תחרות" - כלומר מאשרת מיזוגים בין כלי תקשורת גדולים, בתנאי שהם בעד הממשלה כמובן. מי שנגד, ייגזר עליו לקבל מאותה רשות לא, או להתייבש במשך שנים - עד שיקרוס).
לא רק באישורים למהלכי ענק תעסוק אותה רשות-מפקחת-מטעם-השלטון. על כל הפרה, כמו זו של ערד ניר לדוגמה, תהיה ל"וועדת עיצומים" של הרשות החדשה סמכות להטיל קנסות שעומדות על 1% לפחות מהכנסותיהם השנתיות של ערוץ או פלטפורמה. יש להבין סעיף זה יאפשר, תוך זמן קצר ובהתאם לרצונו של משרד התקשורת, לסגור ערוץ. בגליקמן כבר תטפל המשטרה, שמזמן נחטפה, אך האם בחדשות 12 (כשם קוד) ייקחו את הסיכון, או שיעדיפו להיפרע מקולות ביקורתיים, שגם אם מועדים בלשונם, אין ספק שראויים - כמו ניר? השבוע הזה מלמד שגם הרשות השנייה כבר נחטפה, ללא ירייה אחת.