סוף עידן העמימות: מה עומד מאחורי מינוי חיליק שריר למנכ"ל ערוץ 12

הודעה לקונית שנשלחה בתחילת השבוע על ידי מחלקת היח"צ של קשת כללה פסקה אחת בלבד והותירה לא מעט סימני שאלה. "הבוקר הודיע אבי ניר, מנכ"ל קבוצת קשת, על מינויו של חיליק שריר למנכ"ל ערוץ 12", נכתב בה. "כמנכ"ל הערוץ, יעמוד שריר בראשה של הנהלה עצמאית ותחת אחריותו כל ההיבטים התכנים, המסחריים, הקידומים והארגונים של הערוץ. עם מינויו יושלם ביסוס המבנה הארגוני של קבוצת קשת, הכולל יחידות עסקיות נפרדות עם הנהלות עצמאיות הפועלות מול מטה משותף ותחת ניהולו של מנכ"ל הקבוצה, אבי ניר".

שריר הצטרף לקשת בשנת 2014 אליה הגיע מחדשות 2 בה שימש כסמנכ"ל תוכן, במעבר שנראה אז חד והיה משול לחציית קווים של ממש. המינוי התבצע במסגרת ההכנות לקראת פיצול ערוץ 2 והשינוי הארגוני שביצעה קשת - הרבה לפני הטרנספורמציה הדיגיטלית והחלומות על OTT - כשעל הפרק עמד מנוע הצמיחה העתידי של קשת למכירת פורמטים אל מעבר לים והצורך הגובר בהפרדה בין הניהול המקומי השוטף לבין פיתוח תוכן בעל פוטנציאל מכירתי לשווקים בינ"ל.

מאז זרמו לא מעט פורמטים בנהר השוצף של התעשייה העולמית, ושריר ביסס את מעמדו בקשת עם אחריות כוללת על אסטרטגיית התוכן (אז בימי השידור שלה בערוץ 2), על תקציב לוח השידורים ותכנונו ועל רצועות השידור השונות.

חמש שנים קדימה, עם השלמת הרכישה של חדשות 12 ומיזוג רשת וערוץ 10 ממול, הפך שריר למנהל בפועל של ערוץ 12 ולמשנה למנכ"ל קשת אבי ניר. בתוך כך, הפך לאיש אמונו, למוציא לפועל של תוכניותיו ולאיש שבמשמרת שלו קשת שמרה על חוזקתה ועוצמתה מול לא מעט תהליכים אגרסיביים - בשוק המקומי והעולמי - שעברו על הענף.

אחד מסימני השאלה הבולטים סביב המינוי נוגעים לעיתוי ולטייטל. מה ההבדל בין "מנהל הערוץ" לבין הטייטל החדש שקיבל - כ"מנכ"ל", ולמה דווקא עכשיו? בקשת אומרים כי מדובר באקט כמעט דקלרטיבי, שמסמן את השלמת השינוי הארגוני שנעשה בחברה בשנים שמאז "המפץ" עם המיזוג ומסכם את התהליך האבולוציוני שעשה שריר עם המעבר מניהול התוכן לגיבוש הנהלה עצמאית של קשת 12. בחברה רואים במינוי תוצר של תהליך מתמשך עם העברת סמכויות הדרגתי שכבר נעשה - עד להשלמת האחריות הכוללת על כל מה שמשודר על מסך הערוץ; על הצד התקציבי - הוצאות והכנסות, הצד הקידומי וכמובן - החזית המסחרית, כלומר שורת הרווח והפסד.

אם בעבר קשת הייתה גוף מונוליטי ושטוח שכלל ערוץ, כיום מדובר בשש יחידות תפעוליות שונות שלכל אחת מהן כוורת ניהולית פנימית המתורגמת ליחידת רווח והפסד עצמאית - תחת מטה משותף הכולל את מחלקות הרגולציה, דוברות, כספים, פיתוח עסקי, שיווק, מחקר וכיו. כך, את מאקו ממנכ"ל אורי רוזן, את KI (קשת אינטרנשיונל) אלון שטורזמן את חדשות 12 אבי וייס ואת ערוץ 12 - שריר. החלוקה, אומרים בקשת, באופן טבעי גם מפנה למנכ"ל הקבוצה אבי ניר מקום וזמן לניתוח ההתפתחות העסקית שלה קדימה, תוך הפחתת העיסוק ב"שוטף". בהקשר זה אין לטעות: המבנה לא ישנה את היותו של אבי ניר האיש החזק בערוץ וזה שקובע את גבולות הגזרה שלו.

אולם, גם בקשת יודעים שזוהי הגדרה רזה וצנועה שמחביאה יותר מאשר מספרת. בפועל, המבנה הארגוני החדש למעשה מטמיע סופית בענף - אבל גם מול עובדיה - את היות קשת קבוצה, בה המסך הוא רק חלק מהמשאבים ומנועי הצמיחה שלה. מאז השלמת הבעלות על חדשות 12, קשת הפכה לגוף התקשורת החזק בישראל, כשהמסך הוא רק קצה הקרחון.

בשנתיים האחרונות ביצעה קשת מהלכים בולטים של התרחבות וחיפוש אחר מנועי צמיחה חדשים, תחת האיום ההולך וגובר של ענקיות ואתרי התוכן הבינ"ל שנוגסים בחלקים נרחבים מעוגת הפרסום הישראלית - האחרון והבולט בהם הוא כמובן מיזם הסטרימינג המשותף עם RGE הנמצא בליבו של מאבק מול הרשות השנייה. המיזם FREETV, שסופג ביקורת על דומיננטיות יתר בענף, עתיד לשנות כליל את אסטרטגיית התוכן שלה ולראשונה להפוך אותה מיצרנית בלבד - לזרוע הפצה.

למעשה, מאז קיבלה זיכיון שידור, עוד שנים לפני מתן רישיון הקבע ב-2017, קשת לא ראתה בעצמה רק מסך טלוויזיוני, אלא במסך עצמו פלטפורמה למימוש יעדים עסקיים נוספים. היא הייתה הראשונה לזהות את מרחב התוכן באינטרנט כשהקימה את מאקו, וכאמור באמצעות הקמת זרוע ההפצה והפיתוח הבינ"ל KI. בנוסף, מאז המיזוג שהעניק לה סוף סוף אופק כלכלי ברור, היא גם החלה גם להשקיע ישירות במיזמים כמו חברת הביטוח ליברה, אתר איזי, יקבי כרמל, אקספון וסייברוואן במתכונות שונות, גם של ברטרים תמורת מניות. בנוסף, היא זיהתה את מכרה תקציבי ההיי טק והקימה קרן השקעות בסטארט-אפים ואף אתר תואם חדש - טק 12 - שעלה רק לאחרונה.

אגב, לא תמיד הרכישות השתלמו כמו במקרה ערוץ 24 או סטודיו C שהפכו לנטל. גם השת"פ התקדימי עם חברת EPM נקלע לקשיים עם החלטת רשות לניירות ערך לעצור את הנפקת חברת הקנאביס. עצירת ההנפקה באה לאחר הליך גיוס משקיעים מיוחד ויוצא דופן של EPM, שהתבצע באמצעות עסקת בארטר לזמן שידור מקשת 12 ורשת 13.

בנוסף, תוך ניצול פרצות רגולטוריות ואת חולשת הרשות השנייה החלה קשת גם להשקיע יותר ויותר בוועידות ובכנסים תוך ניצול המסך כזרוע לשיווקן.

בקשת מדמים את המעבר לזה שהיה במעבר מ-3-4 ימי שידור בשבוע תחת המעטפת המיתוגית של ערוץ 2, לשידור רציף מלא. ייתכן שההשוואה הטובה יותר תהיה ל-13 באפריל 2005 — אז שתי הזכייניות הוותיקות "קשת" ו"רשת" נבחרו על-ידי מועצת הרשות השנייה להפעיל את ערוץ 2.