רבות נכתב במדור זה בשבועות האחרונים על השינויים הדרמטיים בהרגלי הצפייה, כאשר על פי הנתונים, הצופים החדשים של ערוץ 14 מגיעים מרשת 13 וגם חדשים. אבל מה אנו יודעים על אופי הצפייה שלהם, ואיך תיראה, לפחות מנקודת מוצא אקדמית, המפה התקשורתית עוד כמה שנים?
ד"ר ניסים כץ, מומחה למדיה ופוליטיקה, המכללה האקדמית כנרת, משיב לכמה שאלות, ומספק אבחנה חותכת משלו: "ככל שערוצי משנה יגדלו על חשבון הערוצים הגדולים, ניתן יהיה לראות קריסה של אחד מהגדולים, כך שבהמשך נראה איחוד של ערוצים או העלמות של אחד מהם.
עוד בוואלה!
1) מיהם המצטרפים החדשים לערוץ 14?
הצופים המצטרפים והחדשים של ערוץ 14 מתחלקים לשני סוגים של קהלים: הסוג הראשון הוא קהל של ימין רך שבאופן כללי מואס בתקשורת המיינסטרים, משום שהוא תופס אותה כמוטה לכיוון דעות של השמאל (כמו ערוץ 13), אבל עד עכשיו די פחד לעשות את המעבר לערוץ 14. הוא פחד להגיד שהוא צופה בערוץ כי זה לא נתפס ראוי מבחינה חברתית ובנוסף הוא לא צפה בערוץ, משום שהערוץ נחשב לערוץ נישתי וככזה שמשרת אג'נדה ימנית- ליכודית- ביביסטית.
ברגע שהליכוד ניצח בבחירות והקים ממשלת ימין מלא מלא, וברגע שהקהל הזה תפס ביטחון הוא הרשה לעצמו מבחינה חברתית ואישית לצפות בערוץ 14. במילים אחרות, הפרמטר הראשון במעבר של קהל מערוץ 13 לערוץ 14 הוא קבלה ורצייה חברתית ואפקט ההצטרפות למגמת העלייה בצפייה של הערוץ.
הסוג השני הוא קהל שמאלני שרוצה לראות מה הולך בערוץ בבחינת "דע את האויב". כלומר, ברגע שהימין ניצח והערוץ צובר תאוצה ישנו קהל של שמאל שצופה בערוץ אבל כצפייה חתרנית, ממש כמו ימנים שקוראים "הארץ" או צופים ב"אולפן שישי" שנתפסים בידי ימניים כמוטים לשמאל.
יותר גברים, יותר מהמרכז
מהו הפרופיל הסוציו אקונומי של הצופים? על פי ניתוח של הוועדה הישראלית למדרוג, גברים צופים בערוץ יותר מנשים. גברים הם יותר מ-57.2% מהצופים ונשים 42.8% . רוב הצופים הם דתיים ומסורתיים - כ 68%. חילונים הם רק 32% מצופי הערוץ. הרוב המוחלט של הצופים הוא מבוגר יחסית בין גילאים 35 עד 65 כ-55%. נתון מפתיע שלערוץ 14 המון צופים המתגוררים במרכז ובתל אביב כ- 65.3% לעומת 7.1% בירושלים למשל.
2) למה דווקא עכשיו?
יש לכך סיבות רבות. ראשית, הקיטוב הפוליטי בחברה הישראלית שהולך ומתחדד לאור ההפיכה המשפטית. אם עד עכשיו היה לקהל המיינסטרים חשיבה קצת מורכבת לגבי נושאים שונים בחברה הישראלית, הרפורמה הפכה את החשיבה לבינאריות של "בעד או נגד", כך שהתקשורת היא ראי לחברה. הקהל הטלוויזיוני מתכנס לדעות שמתאימות לו ונחשף לערכים שיותר מתאימים לו בהתאם לקיטוב. זה נקרא "חשיפה סלקטיבית" - האנשים נחשפים לדעה שהם תומכים בה לכן שהדעה היא החלטית ונחושה אני אצפה במה שמתאים לי ולתיבת התהודה שלי, קרי קהל ימני יצפה יותר בערוץ 14 כי הוא ימצא שם תמיכה לדעותיו.
הפולריזציה (קיטוב ד.ו) של הצפייה של הקהל הישראלי היא תמונת ראי של הפולריזציה של החברה הישראלית. ככל שהפולריזציה הזו תלך ותגבר כל גם נראה התכנסות סביב ערוצים ייעודים מבחינה פוליטית כמו בארצות הברית ששם סי.אן.אן הוא יותר לקהל דמוקרטי ופוקס ניוז לקהל רפובליקני.
שנית, הקהל היום מחפש אקשן ומסרים קליטים ופשוטים ובמובן הזה ערוץ 14 עושים טלוויזיה טובה ומלאת אקשן. הם נותנים שואו טלוויזיוני לעיתים מלא הומור והכי חשוב שואו עממי. שלישית, הערוץ מייצר אלטרנטיבה שהיא גם תודעתית וגם מציג באופן הגשה שונה מהערוצים האחרים, כזו שמאפשרת לקולות אחרים מהימין לבוא לידי ביטוי בצורה ישירה ולא בצורה עקיפה. רביעית, פוליטיקאים מהליכוד שבאופן יזום קוראים לקהל שלהם לצפות בערוץ. בנוסף, קמפיינים מושקעים כמו הקמפיין של "לא תשתיקו אותנו" בבחירות האחרונות נגד העתירה של יאיר לפיד לוועדת הבחירות לסגור את הערוץ בטענה שהוא פוליטי, והקמפיין שיצא השבוע שמבשר על העלייה ברייטינג של הערוץ.
3) האם לערוץ 14 יש תקרת זכוכית?
הערוץ כרגע הוא ביביסטי נטו. האם יש לו תקרת זכוכית והאם תהיה לו זכות קיום גם אחרי יציאתו של נתניהו מהזירה. שאלה טובה. כרגע אין לו תקרת זכוכית והוא יכול לעקוף את ערוץ 12 אם ימשיך במגמה הזו, כי הרוב של הקהל המיינסטרים הוא בימין מבחינה פוליטית. אבל כל זה נכון רק לאקטואליה. הערוץ חלש מאוד בגזרות אחרות למשל בידור בפריים טיים או תוכניות מידע ותחקירים. כרגע לא נראה שיהיה מתחרה לסאטירה כמו "ארץ נהדרת" או "נינגה ישראל" בערוץ 14 או אפילו למצער תוכנית תחקירים כמו "עובדה". שם הכסף הגדול.
היכולת של הערוץ לשרוד היא למשוך מפרסמים גדולים לאורך זמן, וכרגע הערוץ לא אטרקטיבי מספיק עבורם. בנוסף, הערוץ חייב להכניס עוד אנשי שמאל לתוכניות שלו לא רק כקישוט פוליטי אלא כעמוד שדרה תוכני ורעיוני. וגם סלבס חזקים שימשכו עוד קהלים.
לערוץ תהיה זכות אחרי עידן ביבי, רק אם יהפוך לערוץ ימני מובהק. כלומר, ככל שהוא יהיה פחות סביב מועמד אלא סביב אידאולוגיה יש לו סיכוי. כמו ערוץ פוקס ניוז בארצות הברית.
4) על רקע החשש בערוץ 14, עד כמה יש מקום לערוץ ימני נוסף?
לאחרונה רמז קרעי שבמסגרת הרפורמה שישיק, יינתן רישיון לכל מי שירצה לשדר חדשות, והדבר מאיים על ערוץ 14 כ"מונופוליסטי" בימין. השוק הטלוויזיוני בישראל קטן מידי. אם לוקחים בחשבון שערוצים אחרים הבינו את העניין ומכניסים עוד שחקנים ימניים לתוכניות שלהם, כמו המעבר המבריק שניהל מנכ"ל גולן יוכפז של איילה חסון לערוץ 11. מה שניתן יהיה לראות זה דווקא שוק טלוויזיוני מצטמצם ועליית ערוץ 14 על חשבון האחרים או מיזוג של ערוצים.
ככל שישראל הופכת להיות קפיטליסטית יותר ומקוטבת יותר, אנחנו נראה ערוצים מסחריים שמבוססים על הקצנה אידאולוגית ופחות ערוצים שרוצים לשאוף לקונצנזוס, בדיוק כמו שדמוקרטים בארצות הברית רואים סי.אן.אן וקוראים ניו יורק טיימס ורפובליקנים צופים בפוקס ניוז וקוראים את הוושינגטון פוסט.
5) לאיזה מגמות נוכל לצפות בהמשך הדרך?
ניתן לצפות המשך המגמה של הקיטוב החברתי שישפיע על הקיטוב הטלוויזיוני, קרי משיכה לקצוות. עלייה של ערוצים אידאולוגיים מובהקים וירידה של ערוצים שיבחרו בעמימות אידאולוגית. ישראל הולכת לכיוון של ערוצים שצבועים פוליטית בצורה מובהקת אבל גם שקופה.
ככלל, שוק התקשורת הישראלי קטן מבחינת שוק הפרסום והשמיכה היא קצרה. ככל שערוצי משנה יגדלו על חשבון הערוצים הגדולים ניתן יהיה לראות קריסה של אחת מהגדולות כך שבעתיד הרחוק, להערכתי נראה איחוד של ערוצים או העלמות של אחד מהם. בכל מקרה, שוק התקשורת מצריך רפורמה מרחיקת לכת ואיחוד של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו עם מועצת הכבלים והלווין לאור המגמות של עליית הסטריימינג והשינויים בהרגלי הצפייה בעידן הרב ערוצי.